פסק-דין בתיק ב"ל 2673-08

1.                 התובעת, גב' חגית חיון, הגישה ביום 10/3/2008 למוסד לביטוח לאומי (להלן - הנתבע), תביעה להכיר באירוע שאירע, לטענתה, ביום 20/12/2007 כב"תאונת עבודה" (מוצג נ/2).

2.                 התביעה נדחתה על ידי הנתבע בהסתמך על הוראת סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי [נוסח משולב] התשנ"ה-1995 (להלן - חוק הביטוח הלאומי וגם החוק), מן הטעם ש" מעיון בפרטי תביעתך, עולה כי התאונה הנ"ל אירעה בהיותך עדיין בחצר ביתך הפרטי ". לפיכך, קבע פקיד התביעות כי " לא ניתן לראות בתאונה זו תאונת עבודה" (מכתב הדחייה מיום 29/5/2008).

החלטה זו היא מושא דיוננו.

3.                 השאלה העומדת לפתחנו היא, האם עת אירעה התאונה, היתה התובעת כבר מצויה בתחום מעונה, או שמא עדיין בדרכה מהעבודה למעונה, כך שיש להכיר בתאונה כ"תאונת עבודה" כמשמעה סעיף 80(1) לחוק הביטוח הלאומי.

טענות הצדדים:

4.                 התובעת טוענת, כי התאונה אירעה בדרכה חזרה מהעבודה למעונה, בשטח החניה הצמוד לביתה; התובעת החליקה ומעדה עת יצאה מהרכב, על מנת להוציא את בנה הפעוט שישב אותה עת חגור במושב האחורי של הרכב. מוסיפה התובעת וטוענת כי החניה, אשר נמצאת בקצה שביל הגישה המשותף לכל הדיירים, אינה מקורה, בלתי מגודרת וחסרת שער, וכי ילדים משחקים בשטחה וכן רכבים זרים עושים בה שימוש לצורך ביצוע פניית פרסה בקצה שביל הגישה המשותף. משכך, טוענת התובעת, כי אין לה שליטה מלאה בהחניה הצמודה לביתה ועל כן יש לראות בתאונה שאירעה לה בשטח זה, בה החליקה ומעדה, כתאונה שאירעה לה בדרכה מהעבודה ולא בתחום מעונה.

5.                 מנגד טוען הנתבע, כי התאונה אירעה בשטח החניה הפרטי של התובעת הצמוד לביתה ויש לראותה כבעלת יכולת השליטה הבלעדית על סיכוני הדרך בשטח זה. משכך, טוען הנתבע, התאונה אירעה במקום שהינו בגדר "רשות היחיד" של התובעת ולא בגדר "רשות הרבים" ולפיכך אין להכיר בתאונה זו כ"תאונת עבודה".

דיון   והכרעה:

6.                 סעיף  80 לחוק הביטוח הלאומי קובע:

" חזקת תאונת עבודה

רואים תאונה כתאונת עבודה אף אם -

(1) אירעה תוך כדי נסיעתו או הליכתו של המבוטח לעבודה ממעונו או ממקום בו הוא לן אף אם אינו מעונו, מן העבודה למעונו או ממקום עבודה אחד למשנהו ועקב נסיעתו או הליכתו זו."

סעיף 80 לחוק הינו בבחינת 'חריג' המרחיב את יסודות ביטוח נפגעי העבודה, אשר נועד ליתן כיסוי ביטוחי לעובד שנפגע תוך כדי ועקב עבודתו, אף לגבי הדרך מהמעון לעבודה. אותו ביטוח מורחב הוגבל אך ורק לסיכוני דרך אשר על פי טיבם הינם סיכוני רשות הרבים להבדיל מרשות היחיד, באופן בו הביטוח המורחב חל משעה שהעובד נמצא ברשות הרבים (ר' דברי כב' השופט פליטמן בעב"ל 1515/04 המוסד לביטוח לאומי - אורה עטיה, ניתן ביום 6/6/2007, להלן - פרשת עטיה).

מהו הגבול בין רשות הרבים לרשות היחיד, עמדה על כך כב' השופטת ארד כתוארה אז, הנשיאה היום, בעב"ל 19/99  המוסד לביטוח לאומי - משה רונן, פד"ע לז 721 בעמ' 724 (להלן - פרשת  רונן).

"ככלל, על פי "מבחן דלת המעון" נקבע את הגבול החוצץ בין רשות היחיד של המבוטח לבין רשות הרבים, כקצה הדרך שבין המעון לעבודה. במקרים היוצאים מן הכלל, בהיותנו מונחים ב"מבחן השליטה המלאה על סיכוני הדרך" יורחבו תחומי המעון, ובאופן מושגי, תוסט הדלת אל החצרים שמחוץ למעון, באופן שנראה אף בהם את רשות היחיד של המבוטח."

באלו מקרים תאונה שאירעה למבוטח בחצרים הסמוכים למעונו - תחשב כתאונה שאירעה ברשות היחיד?

"רק אם ניתן יהיה לקבוע, על ^-פי עובדות המקרה כפי שיוכחו, כי ניתן לייחס למבוטח שליטה מלאה על החצרים בהם נפגע בתאונה ממין אותה שליטה שיש לו בביתו פנימה, יורחב שובל רשות היחיד ודלת המעון תועתק עד לאותו גבול בו ניתן יהיה לקבוע כי אין הם נתונים עוד בשליטתו, כאמור." (ר' דברי כב' השופטת ארד כתוארה אז, הנשיאה היום, בפרשת רונן  בעמ' 738)

ומהי אותה "שליטה מלאה"?

"המדובר הוא במקום בו יכולים אנו לקבוע כי למבוטח ישנה אותה יכולת של שליטה מלאה על המתרחש בגבולותיו, לרבות על הסיכונים הגלומים בה, כשם שיש לו בביתו פנימה. כזו עשויה להיות רחבה הסמוכה לבית הפרטי, מדרגות, שביל או חצר סגורים ומגודרים בשער, שבהם למבוטח בלבד היכולת לקבוע את מצב התחזוקה שלהם, או את פתיחת השער ונעילתו, כדרך שעושה הוא בדלת ביתו."